החלטה בתיק בש"פ 6618/12

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), אשר הורה על שחרור המשיב ממעצר עד לתום ההליכים בתנאים הכוללים, בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח צמוד, איזוק אלקטרוני והפקדת 30,000 ש"ח.

2.        נגד המשיב, יליד 1977, הוגש כתב אישום, המחזיק שלושה אישומים, בגדרו הוא הואשם בעבירות של ניסיון לשינוי זהות של רכב; החזקת חלקי רכב גנובים; הפרת הוראה חוקית; קשירות קשר לביצוע פשע; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; שינוי זהות של רכב; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; נהיגה ללא רשיון ועבירות בנשק. מעשי המשיב פורטו בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 2773/12 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2012) ואין צורך לחזור בהחלטה דנא על הפרטים המלאים. עם זאת, תצויין במיוחד הפרשה המתוארת באישום השלישי, בגדרה נטען, כי המשיב נהג ברכב בו הותקנו לוחות זיהוי גנובות. המשיב ואדם נוסף תצפתו מתוך הרכב לעברו של מאבטח קניון בנהריה, כשהם מצוידים בכלי פריצה ושוד ובתא המטען של הרכב הוחזק מטען חבלה מאולתר. בהמשך, נמלט המשיב משוטרים תוך נהיגה פרועה וסיכון חיי אדם.

3.        ביום 20.3.2012 החליט בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים וערר על החלטה זו נדחה בגדר בש"פ 2773/12 הנ"ל ביום 9.5.2012.

           בית משפט זה (השופט נ' סולברג) ציין בהחלטתו הנ"ל כי העבירות המיוחסות למשיב מעידות על מסוכנותו וכי לא ניתן ליתן בו אמון נוכח עברו, העובדה שבעת ביצוע העבירות היה מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו, הפרת תנאי שחרור (כמפורט באישום השני) והרשעה קודמת בעבירה של שיבוש הליכי משפט. לפיכך נשללה האפשרות להבטיח את מטרת המעצר באמצעות קביעת חלופה.

4.        ביום 25.6.2012 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו, בה טען לכרסום בחומר הראיות ולשינוי נסיבות נוכח חלוף הזמן והצפי שההליך העיקרי יימשך זמן רב, שכן נקבעו מועדי הוכחות גם לחודש פברואר 2013 ויש יסוד להניח שלא יהיה די בהם.

5.        בהחלטה מיום 8.7.2012 דחה בית המשפט המחוזי את טענות המשיב בענין הכרסום בראיות. לענין חלוף הזמן והצפי להתמשכות ההליכים מצא בית המשפט שהדבר מצדיק לבחון אפשרות לשחרר המשיב לחלופה. נוכח מסקנה זו הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר.

6.        בתסקיר מיום 26.7.2012 מתואר הרקע של המשיב, ומצוין, בין היתר, כי היה בעל רישיון לעיסוק בעריכת דין, אך רישיונו נשלל בשנת 2008. בנוסף מצוין בתסקיר, כי המשיב הורשע בעבירות מרמה וזיוף במסגרת ת"פ 2341/07 בבית משפט השלום בעכו והטיעון לעונש בתיק זה קבוע ליום 19.9.2012. זאת, בנוסף להרשעה קודמת משנת 2011 בעבירות של שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לעוון (שבגינה תלוי ועומד נגד המשיב עונש של מאסר מותנה). שירות המבחן התרשם, כי המשיב אינו מודע לכשליו ההתנהגותיים. הוא מתואר כחסר שיקול דעת בוגר וכמי שנוטה לטשטש את הגבול שבין המותר לבין האסור. לדעת השירות, המשיב פועל באימפולסיביות בנצלו את כוח השררה שצבר כשתפקד כעורך דין, ורמת הסבירות להישנות מעשים דומים הוערכה כגבוהה. בתסקיר זה נמנע השרות מהמלצה.

           בית המשפט הורה ביום 3.8.2012 על הגשת תסקיר משלים, שכן לא כל המפקחים המוצעים נבדקו על ידי שירות המבחן.

           בתסקיר מיום 8.8.2012 ציין שירות המבחן את ההתלבטות בה הוא נתון בהיות המשיב מניפולטיבי ואימפולסיבי אל מול העובדה שהמפקחות נמצאו על-ידו ראויות (אמו של המשיב ושתי אחיותיו). שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כמתואר בפתח הדברים. נוכח המלצה זו הורה בית המשפט ביום 5.9.2012 על שחרור המשיב בתנאים. החלטה זו היא נשוא הערר דנא.

7.        העוררת סבורה כי בנסיבות המקרה לא ניתן לאיין את מסוכנות המשיב וכי חרף הטענה לגבי התמשכות ההליך, עדיין לא השתנתה נקודת האיזון, ובכל מקרה אין לגלגל את בעיית עומס התיקים בבית המשפט על שכם הציבור, הזכאי להיות מוגן מפני המשיב. העוררת טוענת, כי אין כל אפשרות ליתן במשיב אמון, ולו במידה מינימאלית, ולעניין זה היא מציינת את שלל הנתונים הבאים: המשיב ביצע את המיוחס לו באישום השלישי כשהוא נמלט משוטרים ומפר ברגל גסה את חוקי התנועה; המשיב הפר תנאי שחרור שאסרו עליו להיכנס לחיפה למשך שבעה ימים; המשיב התחמק מהתייצבות לדיונים בתיק קודם שנוהל נגדו; המשיב נהג משנת 2005 ללא רישיון נהיגה בתוקף; המשיב הושעה מלשכת עורכי הדין עד לשנת 2021; המשיב ביצע את המיוחס לו חרף העובדה שתלוי ועומד נגדו עונש של מאסר על תנאי; המשיב הורשע בעבירה של שיבוש מהלכי משפט; תלוי ועומד נגד המשיב כתב אישום המייחס לו 20 אישומים של עבירות מרמה; המשיב הורשע ביום 4.4.2012 בשורה של עבירות מרמה והטיעון לעונש קבוע ליום 19.9.2012.

8.        בא כוח המשיב הדגיש את העובדה שמשפטו של המשיב צפוי להמשך זמן רב, שכן אין מחלוקת שמועדי ההוכחות שנקבעו לא יספיקו, מה גם שחלק מהדיונים נקבעו לפברואר 2013. לטענת המשיב, החלופה שנקבעה נבחנה ונמצאה הולמת, כך שאין עוד משקל רב לטענות בדבר מסוכנותו. כנגד הקושי ליתן בו אמון הועמדו מפקחות ראויות לאמון ונקבעה חלופת מעצר הדוקה ביותר. עוד נטען, כי עצם שהות המשיב במעצר (לראשונה בחייו) למעלה משישה חודשים יצרה אפקט מרתיע ומצנן. המשיב חזר גם על טענותיו לענין הכרסום בחומר הראיות.

9.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא, שאין מנוס מקבלת הערר.

10.      לענין חומר הראיות, האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מקובל עלי לחלוטין ואיני רואה להרחיב, מה גם שהטיעון בענין זה היה תמציתי.

           הנימוק שעמד ביסוד החלטת בית המשפט היה אחד - הצפי שההליך העיקרי יימשך זמן רב. לענין זה צוין, כי חלק מהמועדים לשמיעת הראיות קבועים בחלוף שנה ממועד הגשת כתב האישום. יצוין, כי מועדי ההוכחות קבועים גם ל-13 ול-20 לחודש זה, ולאחר מכן לחודש פברואר 2013.

           נראה, כי אכן יש אפשרות שההליך יימשך זמן ממושך ואף מעבר לתשעת החודשים שבמהלכם יש לסיים את שמיעת המשפט נוכח הוראת סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אלא שעדיין לא הגיעה השעה לקבוע כי נקודת האיזון השתנתה לעומת מצב הדברים שהיה קיים עת ניתנה החלטת בית משפט זה בבש"פ 2772/12, אך לפני ארבעה חודשים. לעניין זה נפסק בבש"פ 6596/07 מדינת ישראל נ' שטרית (לא פורסם, 16.8.2007) כדלהלן:

       "כפי שנפסק, כי עם חלוף הזמן, עשויה להשתנות נקודת האיזון בין המסוכנות הנשקפת מן הנאשם והאינטרס הציבורי, מחד, לבין אינטרס הנאשם בחירותו, מאידך, באופן שידו של אינטרס החירות תגבר. עוד נפסק, כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, מועתק מרכז הכובד אל עבר האינטרס של הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה ( ... ). אולם התמשכות תקופה המעצר מהווה 'שיקול אחד בלבד, אותו יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה; משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים; גורמי התארכות ההליכים ואופייה; עברו הפלילי של הנאשם; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה'".

           כעולה מהמובאה הנ"ל, חלוף הזמן כשלעצמו אינו השיקול היחיד והמכריע, קל וחומר במצב בו מדובר אך בהערכה (גם אם היא סבירה ומושכלת) שאינה אלא צפי לעתיד. כפי שיפורט להלן, אין זה המקרה בו ראוי כבר עתה להקנות משקל מכריע לצפי האמור ולשנות את שנקבע זה לא מכבר לגבי הצורך במעצר המשיב.

           המשיב הוא אדם מסוכן, ומעבר לכך - לא ניתן לרחוש לו מידה מינימאלית של אמון נוכח הנתונים שפורטו לעיל. בכל הכבוד, גם לא שוכנעתי כי החלופה המוצעת ראויה נוכח המסוכנות המובהקת של המשיב. ספק אם בנות משפחה קרובות תוכלנה לעמוד בפני המניפולטיביות של המשיב, שנראה שמורא הדין אינו מרתיעו כלל וששירות המבחן העריך שקיימת סבירות גבוהה כי ישוב לבצע את מעשיו הרעים.

           יש לזכור שכבר נקבע על-ידי השופט נ' סולברג כי במקרה זה לא ניתן להבטיח את מטרות המעצר בדרך של חלופה. קביעה זו מבוססת על נתונים שעדיין עומדים בתקפם. גם בית המשפט קמא סבר שחלוף הזמן מאז תחילת המעצר אינו מצדיק עיון מחדש בהחלטת המעצר. נותר, אם כן, הצפי להימשכות ההליך המבוסס על מועדי הדיונים שנקבעו. בענין זה, כשלעצמו, איני רואה נתון שבכוחו לגבור על כל היתר, מה גם שעסקינן בתחזית בלבד, ולא בנתון ודאי, שהרי עשויות להיות התפתחויות שונות, בתיק עצמו ובענייניו של המשיב, לרבות קביעת מועדים נוספים, שבעקבותיהן ישתנה המצב. ככל שמשפטו של המשיב לא יסתיים בתום תשעה חודשים ממעצרו והעוררת תעמוד על המשך המעצר, ממילא יתברר הענין בבית משפט זה. אדגיש, כי אין בפנינו מקרה בו נסיבות שאינן בשליטת בית המשפט ובעלי הדין מכתיבות מראש מצב של אין ברירה בקשר עם הימשכות ההליכים (כגון דיון ב"מגה-תיק"), שאז יכול להיות משקל לצפי האמור כבר בשלבים מוקדמים של ההליך. כפי שציינה באת כוח העוררת, בכוונת המאשימה לשוב ולבקשת מבית המשפט את הקדמת הדיונים, ואין לשלול את האפשרות שהדבר יסתייע בסופו של דבר, מבלי שאני מקל ראש באילוצים הנובעים מהעומס הכבד בו נתון בית המשפט.